19019-515-6
נושא: פילוסופיה, היסטוריה
זמנים חדשים: מחקרים בהיסטוריוגרפיה המודרנית
תמורות עמוקות חלו בחקר ההיסטוריה ובכתיבתה בשלושת העשורים האחרונים. נושאיה של ההיסטוגרפיה הקלסית היו פוליטיים מובהקים - מעשיהם של השליטים, מלחמות מהפכות; החל בעשורים הראשונים של המאה העשרים פנו ההיסטוריונים לחקור גם את התנאים החומריים והמנטליים של החברה - הסביבה, העבודה, המשפחה, הצריכה ונושאים אחרים בעלי משמעות רבה לחיי היומיום. אולם, משנות השבעים ואילך הסתמנה מגמה חדשה בהיסטוריוגרפיה: פנייה מן המציאות ה"אובייקטיבית" של תולדות המדינה וסדרי החברה אל הקטגוריות והאופנים (ה"סובייקטיבים"),
שבאמצעותם נתפשה המציאות בעיני בני התקופה הנחקרת. הנחת היסוד של כותבי "ההיסטוריה החדשה" הייתה, כי כל קהילה אנושית יוצרת לעצמה כלים להבנת המציאות ומבטאת בדרכה את הצרכים והערכים המיוחדים לה. הכלים הללו נבנים מתחושות, רשמים, דימויים, אמנות, מיתוסים וביטויים תרבותיים אחרים, ואלה מקנים את המשמעות לחייהם של בני-האדם. כדי לאתר, לאבחן ולהבין את דרכי החשיבה והכלים הקוגנטיביים של בני תרבות כלשהי בעבר נזקקו ההיסטוריונים למקורות שונים מלאה שהיו מורגלים בהם: במקום מסמכים רשמיים וממצאים חומריים,
היה עליהם לפרש עתה ציורים, סמלים, אגדות לילדים, מופעים, טקסים וצורות פולחן - ביטויים לצרכים, שהיו בחלקם לפחות בתלי-צודעים ואולי אף אי-רציונליים.
