10675-000-3
נושא: תולדות האמנות
טבע דומם: מייצוג של חפצים לחפצים של ממש; כרכים א' + ב' (סט)
"טבע דומם" על פי רוב הוא ציור המציג מקבץ של חפצים ערוכים על גבי שולחן או אצטבה. ציורי ה"טבע דומם" מהווים מעין "במות" קטנות, והחפצים המוצגים עליהן לראווה משקפים מציאות מסוימת מאד של הקיום האנושי היומיומי. כל ציורי ה"טבע דומם" הם ציורים מבוימים; האמנים הם אלה שהניחו וסידרו את החפצים השונים, שנלקחו מן הבית או מחוצה לו, לפי ראות עיניהם. חפצים הם מעשי אדם; הם נוצרים בתנאים היסטוריים ותרבותיים שונים ולפיכך טמונות בהם עדויות חשובות. התיעוד האמנותי שלהם ביצירות של "טבע דומם" מסגיר את יחס האדם כלפיהם:
רובנו נוטים לאסוף חפצים, לרכוש, לשמר (לעיתים באופן כפייתי) או לקטלג ולמיין אותם על פי קריטריונים אישיים או מוסכמים. פעולות כאלה מלמדות על תכונות אופי כגון פזרנות, קמצנות, רגשנות, רכושנות ואובססיביות. החיפוש של חוקרי תולדות האמנות אחר המשמעות הגלויה והנסתרת של החפץ המיוצג בסוגת ה"טבע דומם" מציב שאלות כגון: היכן וכיצד נוצר או היכן גדל וטופח (כשמדובר בצמח)? האם הוא תוצר מקומי או מיובא? כיצד הגיעו חפצים יקרים ונדירים לידי האמנים? כיצד שווקו, ומי היה קהל היעד שלהם? מה סימן האובייקט עבור הפטרון שהזמין
את היצירה המתעדת? ועוד. עד המאה העשרים התגלמה סוגת ה"טבע דומם" בראש ובראשונה בתחום הציור. שני עקרונות משמעותיים, המנוגדים זה לזה באופן קוטבי, באים לידי ביטוי: האנושי, שהוא חי, מתנועע, נייד וארעי לעומת החפץ שהוא חסר חיים, נייח ונצחי.באזורי דמדומים המתקיימים בין שני ההפכים האלה מתרחש תהליך של התשנות: עקב ההתבוננות החוקרת, החדה והישירה של האמנים החי מתגלם בחפץ ובפרץ של יצירתיות אנושית החפץ נעור לחיים. בכרך א': טבע דומם בציור מהעולם העתיק עד למאה ה- 17 בכרך ב': טבע דומם כתחום אוטונומי בציור
תאור הקורס 
"טבע דומם" ממקבץ חפצים לחפצים ברשות עצמם
